Cowen Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Oraita Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.


You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Gourmet Butcher

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Essel Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Guard Your Eyes
Heichal Halimmud

Drop some coins each morning into the Yagdil Torah פושקא located in 770.
Pushka location: Walk down the main aisle toward the doors, it is on your  on the right side at shoulder height.


Here are some of our most recent publications.
You can view a full list for download here.

Zayin Cheshvan, 5778

No Longer Open

Dear Diary,

The times of Moshiach, they are amazing! It's unbelievable how powerful our actions were, that caused all these revelations that we are now experiencing. Actually, I feel like I should really do more of those actions; another word of Torah, another coin of Tzedakah, as much as I can. They are just so unbelievably potent.

I see a sign on the door over there, it says Torah and Mitzvos. I guess that is where I want to go.

Wait there is also some small text underneath let me see what it says. "This door no longer opens, as it says in Tanya Chapter 37 -The utopia in the times of Moshiach... depends on our actions and work throughout the time of Golus...

Zayin Cheshvan, 5778

In Halacha

Although kefitzas haderech is a miraculous phenomenon, there are actually a few times where halachah takes this feat into account.

The Gemara (Yevamos 116a) records an incident where a get was found in the city of Sura. In the get was written as follows: "On this-and-this date, I, Anan bar Chiya of Naharda'a, divorced my wife, Mrs. So-and-So, in the city of Sura." The women whose name appeared in the get claimed it had been given to her by her husband. After a thorough search of the city of Naharda'a, only one other person named Anan bar Chiya was discovered; however, he was not in Sura on the date mentioned in the get. Must we be concerned that this document was written (not by the woman's husband, but) by the other person with the same name?

Abaye says this is of no concern. After all, he was not in Sura at that time; he could not have been the one to write the get, and it must have been written by the woman's husband. Rava, however, disagrees, stating we must be concerned that it was written by the other Anan bar Chiya. As to the fact that he was not in Sura, Rava offers several alternatives, one of them being that perhaps he traversed that great distance with kefitzas haderech, using one of Hashem's names to accomplish this feat.

Another area where kefitzas haderech plays a role in halachah is in the sugya of techumin. The halachah is that one may not travel beyond 2000 amos outside a city on Shabbos or Yom Tov. However, this restriction does not apply above ten tefachim. One of the ways this is possible is by traveling via kefitzas haderech using Hashem's name (see Eiruvin 43b). (Apparently, when traveling with kefitzas haderech, the traveler is not quite on the ground!)

Interestingly, some use this halachah to explain why Eliezer merited to travel with kefitzas haderech when journeying to Charan to find a wife for Rivkah. That day happened to be the Yom Tov of Sukkos (as it was three days after Rivkah's third birthday, which was on 13 Tishrei). The only way to travel the great distance between Chevron and Charan on Yom Tov without transgressing the issur of techumin was by traveling above ten tefachim, via kefitzas haderech (Yedei Moshe to Bereishis Rabbah 59:11).

Next issue bl"n: How exactly does it work? The physics of kefitzas haderech

ז' חשון תשע"ח


על אף העובדה שקפיצת הדרך הוא ענין נסי ופלאי, יש מקומות שההלכה מתחשבת עם תופעה זו.

בגמרא (יבמות קטז, א) מסופר שפעם נמצא גט בעיר סורא, ובו היה כתוב כך: "ביום פלוני, אני, ענן בר חייא מהעיר נהרדעא, גירשתי את אשתי, מרת פלונית, בהעיר סורא". האשה ששמה הופיעה בגט טענה שבעלה הוא זה שכתב את השטר. בדקו חכמים בכל העיר נהרדעא, ולא מצאו שום אדם אחר עם שם זה, חוץ מאיש אחד שלא היה כלל בסורא באותו תאריך שהופיע בהגט. האם צריכים לחשוש שהגט נכתבה (לא ע"י בעלה של האשה, אלא) ע"י האיש האחר ששמו ג"כ ענן בר חייא?

לדעת אביי אין מה לחשוש; הרי הענן בר חייא האחר כלל לא היה בסורא באותו יום, וא"כ בודאי נכתבה הגט ע"י בעלה של האשה. אולם, רבא חולק וסובר שאכן צריכים לחשוש לכך. אחד הסברות לכך הוא כי אולי הגיע אותו ענן בר חייא לסורא בקפיצת הדרך, ע"י ההשתמשות עם אחד משמותיו של הקב"ה.

הענין דקפיצת הדרך מופיע בעוד מקום בהלכה: בהסוגיא דתחומין. אסור לצאת חוץ לתחום (יותר מאלפיים אמה מחוץ לעיר) בשבת ויום טוב. אולם, "אין תחומין למעלה מעשרה": מותר ללכת יותר מאלפיים אמה למעלה מעשרה טפחים. אחד מהאופנים לכך הוא ללכת שיעור זה בקפיצת הדרך ע"י ההשתמשות בשם (ראה עירובין מג, ב). (כנראה, כשנוסעים בקפיצת הדרך, לא נמצאים ממש על הקרקע...)

יש מסבירים שזהו הטעם לכך שאליעזר עבד אברהם זכה לקפיצת הדרך כשנסע לחרן למצוא אשה ליצחק. אותו יום היה חג הסוכות (כי זה קרה שלשה ימים אחרי יום ההולדת השלישית של רבקה בי"ג תשרי), והאופן היחיד שהיה יכול לנסוע מחברון לחרן מבלי לעבור על איסור תחומין היה בקפיצת הדרך, למעלה מעשרה טפחים (ידי משה לב"ר פנ"ט, יא).

בחלק הבא בעז"ה: איך בדיוק זה עובד? הפיזיקה של קפיצת הדרך

ז' חשון תשע"ח

אי אפשר לעבור

יומני היקר,

תקופת המשיח הינה תקופה מדהימה באמת!

לא יאומן כמה עוצמתיים היו מעשינו שגרמו לגילויים אותם אנו חווים כעת. אני מרגיש כאילו אני חייב לעשות עוד כאלה מעשים; עוד דקה של תורה, עוד מטבע לצדקה, כמה שאני רק יכול להספיק. המעשים האלה עוצמתיים להפליא.

שנייה אחת, אני רואה כאן שלט על הדלת שכתוב עליו: "תורה ומצוות". אני מניח שלשם אני צריך להיכנס.

 אך אבוי, מתחת לשלט כתוב משהו בקטן. "אי אפשר לעבור בדרך זו, כפי שמובא בתניא פרק ל"ז: והנה תכלית השלמות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים... תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות"...

Chof Daled Elul, 5777

Better than Diamonds

Many years ago, in a little Russian town, there lived a Jew named Mottel Goldgrebber. Now, this was quite a funny name, for a digger ("grebber") he was, but certainly not a digger of gold. He was, in fact, a digger of sand and lime, which he would sell to local builders who used it to manufacture mortar and cement. Unfortunately, there was not much building going on in the little town, and so, Mottel's sales were few and far between. As a result, he earned very little, and his family barely had enough to survive.

Years passed, and it was time for his oldest daughter to marry. But Mottel had a big problem. For without money, how could he make a match? To make matters worse, the match of Mottel's dreams was a Torah scholar, and with no dowry to speak of, that would surely remain what it was, just a dream.

Then, one day, Mottel suddenly became rich. Mottel was digging as usual, when his shovel struck something hard. He bent down and picked up a stone which looked like a piece of glass. He was about to throw it away, but something told him to put it into his pocket, which he did. There it remained for several days until he took it to the only diamond dealer in the little town. The man studied it through his glass. He scratched it and bit it, and then he spoke: "This is no piece of glass. It is a diamond of enormous value!"

Mottel nearly collapsed. "How much would you venture to say it is worth?" he managed to ask.

"I don't have enough to buy it, but I advise you to go to London to my cousin, who is a diamond dealer there. He will tell you how much it is really worth. You are a rich man, Mottel!"

Mottel was dumb-founded. "I can't go to London. I have no money!"

"Don't worry. I'll advance you the money for the trip," the diamond dealer offered. "When you go to London, sell the stone and buy a lot of smaller stones. When you come home, we'll go into partnership together."

Mottel made all of the necessary arrangements and soon arrived at the port. By the time he arrived, though, he had spent nearly all of the money the diamond dealer had advanced to him, for he was not accustomed to managing more than a few pennies at a time. He approached the captain of the ship and showed him the stone, explaining that he had no money to pay his passage now, but he would soon be wealthy. The captain agreed to take him and soon Mottel was comfortably ensconced in a first class cabin.

Mottel couldn't believe his luck. He would often take the diamond from his pocket and hold it up to the sun to marvel at its beautiful glittering colors. Even when he was eating he would take out the beautiful stone to admire. One day, as Mottel was reciting the blessing after the meal, the steward arrived to clear away the remnants of his repast. He gathered up the cloth and shook the diamond together with the crumbs out the porthole.

Mottel was horrified at what had happened, but what could he do? He calmly blessed Hashem for having given and taken away, and then set about to think through the new development. Things looked as bad as possible, but Mottel was a man with great בטחון. and he was sure Hashem would not forsake him.

One morning, as Mottel was strolling on the deck, the captain confided in him. "I want to ask you a favor, which will also be to your advantage."

The captain then explained that along with cargo which belonged to the king, he was carrying precious ore which was his own property. The problem was that the king's men would take that cargo as well as the king's. The captain proposed to put the ore in Mottel's name and Mottel would sell it when they reached London.

The documents were duly signed and sealed. The captain instructed Mottel that exactly two weeks after docking he would come to collect the money from the sale, less ten percent commission.

On the appointed day everything was completed. Mottel waited and waited, but the captain did not come. After several days, Mottel went to the docks to inquire about the captain. There he heard the shocking news that the captain had been involved in a drunken brawl and had been stabbed to death! Mottel investigated and found out that the captain had absolutely no living relatives. He had inherited the huge profits from the ore deal. He was richer now than he would have been had he sold the diamond.

Mottel couldn't understand his good fortune. When he returned to his little town in Russia, he discussed everything with his friend, the diamond dealer, who offered this explanation: "You had done nothing to merit the diamond. It was simply a gift of Divine grace. But when you lost it, your faith never wavered. You put your trust in Hashem and for that reason, you merited the second fortune, which is not only larger than the first, but which will undoubtedly remain yours as long as you keep your faith in Hashem."

All rights reserved and reprinted from an article in L'chaim #508

Chof Daled Elul, 5777

In the Post-Tanach Era

In the previous issue, we listed (some of) the individuals mentioned in Tanach who experienced kefitzas haderech. Let us now examine the post-Tanach period, and identify some of those who accomplished this feat.

One of the Geonim in Bavel was named Rav Natrunai Gaon. The Jews of Spain had a mesorah that Rav Natrunai traveled from Bavel to Spain with kefitzas haderech, where he taught them Torah, transcribing the entire Talmud for them from memory. He then returned to Bavel in the same way. (However, when the Jews of Kairouan, Tunisia, asked Rav Hai Gaon about this tradition, he replied that it was false. In all probability, wrote Rav Hai, an imposter had fooled them, stating that he was Rav Natrunai.) (Otzar Hagedolim vol. 7, pp. 213-214)

Rabbi Elazar of Worms, author of the Rokei'ach, used a cloud to travel to Spain in just a few hours, so that he could teach the Ramban Kabbalah and bring about the death of an evil nobleman who ruled the city (Rabbi Yuzpa Shamash in Maaseh Nissim). In another account, the Ramban used kefitzas haderech to escape from the king of Barcelona (Seder Hadoros, shnas 4954).

When Rabbi Chaim Vital was in Yerushalayim, an Arab minister commanded him to open up the waters of נהר Gichon, which Chizkiyahu Hamelech had covered up. To escape his wrath, he escaped to Damascus using kefitzas haderech (Shem Hagedolim, erech Rabbi Chaim Vital).

Chassidim of the Alter Rebbe once asked Simchah the wagon driver if the Alter Rebbe would travel with kefitzas haderech, like the Baal Shem Tov. Simchah replied: "Fools! With him it was something obvious!" (Sefer Hasichos 5702, p. 106)

To be continued, bli neder...

כ"ד אלול תשע"ז

בתקופה שאחר התנ"ך

בעלון הקודם מנינו (חלק מ)האישים שנזכרו בתנ"ך שחוו הפלא של קפיצת הדרך. עכשיו הבה נלך לתקופה שאחר התנ"ך, ונצטט חלק מהצדיקים שהשתמשו בקפיצת הדרך לנסוע למקומות רחוקים.

אחד מתלמידי החכמים הגדולים שחיו בתקופת הגאונים היה רב נטרונאי גאון. לאנשי ספרד היה קבלה שרב נטרונאי נסע אליהם מבבל על ידי קפיצת הדרך, שם לימדם תורה, וכתב עבורם התלמוד כולו מזכרון. אחר כך שב לבבל, גם כן על ידי קפיצת הדרך. (אולם, כשאנשי קירואן שבטוניסיה שאלו מרב האי גאון אודות קבלה זו, ענה להם שאין לה כל ממשות, ו"שמא אדם רמאי נזדמן להם ואמר אני נטרונאי".) ('אוצר הגדולים' ח"ז ע' ריג-ריד)

מסופר שהרב אלעזר מווירמישא, בעל הרוקח, נסע לספרד על גבי ענן תוך כמה שעות, כדי ללמד את הרמב"ן חכמת הקבלה, ולפעול מיתת השר של העיר שהיה צורר היהודים (ר' יוזפא שמש ב'מעשה נסים'). עוד מסופר שהרמב"ן ברח מהמלך של ברצלונה על ידי קפיצת הדרך (סדר הדורות, שנת ד"א תתקנד).

כשהרב חיים ויטאל היה בירושלים, שר ערבי אחד צוה עליו לפתוח את נהר גיחון, שסתם חזקיהו המלך. ר' חיים סירב, וכדי להציל את עצמו מחמת השר, ברח לדמשק על ידי קפיצת הדרך (שם הגדולים בערכו).

החסידים של אדמו"ר הזקן שאלו פעם את שמחה בעל-העגלה: "האם נסעת עם הרבי על ידי קפיצת הדרך, כמו הבעל שם טוב?" ענה שמחה: "שוטים, מה אתם שואלים? אצלו זה היה בפשיטות!" (ספר השיחות תש"ב ע' 106)

המשך יבוא, בלי נדר...

Yud Elul, 5777

You Would Be Surprised How Much You're Spoken About

Chazal say that in the first paragraph of Krias Shma the Jews are doing Hashem's will, but not in the second.

Notice that in the first paragraph it speaks in singular yadecha einecha - speaking as if to one person, in the second it speaks in plural yedchem eineichem.

The lesson is that when Hashem is speaking to [your name here] it creates a sense of responsibility and excitement, but if you think you are an unimportant number amongst millions you aren't as inspired to act. Hence the difference between the two paragraphs.

In truth [your name here] is the most important person in the world and it is imperative that you act and do a good job at that!

By the way I found this out about you, while reading the beginning of chapter 41 of Tanya.

Check out the attached collection of Sichas on this topic. You'll be surprised how crucial your Torah learning is, but not surprised for long!

So, it turns out the world's existence depends on us.  Every mitzvah, every line of Torah - that's what's keeping the world here.  Chassidim knew that all along - that every moment the Aibishter brings the world into existence anew, in response to our avoida.

In 1964, the Rebbe explained1 that much, much more is at stake: Hashem's very role as Creator of the universe, so to speak!  That extra line of Torah is what Hashem "stands" on!

The source is from the Alter Rebbe who writes2 that one must think about that "behold, G-d stands over him, and the world is full with His Glory, and He scrutinizes him ... to see if he is serving Him as is fitting."  Significantly, the words "behold, G-d stands over him"3 are a quote word-for-word from a verse in Yaakov's dream.  Why did the Alter Rebbe choose to include this verse, rather than paraphrase its idea?

The Rebbe explains that by quoting this verse, the Alter Rebbe intended to allude to an additional thought to contemplate, based on a midrash4 that analyzes a dissimilarity between this verse and a verse from Pharaoh's dream of the seven cows.  In Pharaoh's dream, he is "standing over the Nile"5.  The midrash notes that both Yaakov's dream and Pharaoh's dream contained "standing"; but who stands over whom?  Yaakov dreams of G-d standing over him, but Pharaoh dreams of himself standing over his false god (the Nile).  So, the midrash states: "the wicked stand over their gods - but the righteous, their G-d stands over them".

But in what way are they standing?6 The Rebbe explains that "to stand over" means "to have one's entire existence depend on".  Thus, the midrash is saying that unlike Pharaoh, whose entire sustenance and existence depended on the Nile, Yaakov was the one on whom, so to speak, G-d's entire existence as Creator and Ruler of the world was dependent!

Thus, one must think about that the continued presence of G-dliness within the world, as well as the continued sovereignty of G-d over the world depend solely on his or her acceptance of the yoke of heaven!  In simple words: our beseeching on Rosh Hashana of Hashem to "reign over the entire world" is what makes it be so in actuality!

An abstract acceptance of the yoke of heaven, however, is insufficient if not accompanied by fitting behavior. So, the Alter Rebbe adds also that Hashem "searches his inward parts and heart to see if he is serving Him as is fitting".  One must serve Hashem in practice, in the same way that a servant serves his master - constantly and fully.  And one must further contemplate upon the fact that his acting properly as a servant of Hashem is what enables the continued existence of the world, the continued presence of G-dliness within the world, and the continued sovereignty of G-d over the world!

Hashem's role as Ruler of the universe, so to speak, depends on our mitzvos and learning!  It's on that extra line of Torah that Hashem's role as Master of the Universe "stands" on!


  1. Sichas Shabbos Parshas Noach 5765 (Likkutei Sichos Vol. 5 in the hosafos)
  2. Tanya, Chapter 41
  3. Vayeitzei 28:13
  4. Bereishis Rabbah (Vayeitzei) 69:3
  5. Mikeitz 41:1
  6. Some classic commentaries (the Eitz Yosef and the Maharzav) explain that "stands over" means "stands protectively over" - meaning that Hashem protects the righteous, in contrast to the false gods, who need the protection of their idolaters.  Others (the Matnos Kehuna and the Eished haNecholim) explain that "stands over" means "derives additional strength and inspiration from" - meaning that in the case of the righteous, G-d, so to speak, derives additional "strength" from their good deeds; but in the case of idolaters, it is they that feel they derive extra "strength and inspiration" from their gods to continue in their bad deeds.

Yud Elul, 5777

In Tanach

The following is a (partial?) list of individuals in Tanach who experienced the miraculous phenomenon of kefitzas haderech:

When Avraham Avinu chased the four kings, he miraculously caught up to them in a very short amount of time. The Midrash quotes a number of opinions regarding the distance that passed with each step Avraham took: some say three milin, some say two milin, and some say one mil (Bereishis Rabbah 43:3. Midrash Tehillim 110). (To illustrate this more tangibly, a mil is 960 meters, over half a mile.)

When Eliezer left Chevron to find a wife for Yitzchak, he miraculously arrived in Charan that same day, despite the great distance between the two cities. A journey usually requiring seventeen days took him a mere three hours (Pirkei DeRebbi Eliezer ch. 16).

Yaakov left his parents and traveled all the way to Charan. Upon arriving, he said to himself: "Can it be that I passed the spot where my ancestors prayed, and I did not pray?" As soon as these thoughts passed through his mind and he turned around to retrace his steps, he found himself at Har Hamoriyah, as hinted to in the possuk, "Vayifga bamakom - He encountered the spot" (Chulin 91b).

When Yosef told his brothers that he was planning to take Binyamin as a slave, Yehudah roared like a lion, and his voice was heard throughout the entire land of Mitzrayim. Chushim the son of Dan heard the cry from Eretz Canaan, and he arrived to assist his uncle, traveling to Mitzrayim with kefitzas haderech (Bereishis Rabbah 93:7 and Pirush Maharzav ad loc.).

One Friday afternoon, Dovid was in danger of death at the hand of Yishbi, brother of Golyas, who wanted to avenge his brother's blood. At that time, Avishai son of Tzeruyah, one of Dovid's strongest warriors, was bathing in honor of Shabbos, and he notice stains of blood in the water. According to another opinion, he noticed a dove pulling out its feathers and cooing frantically. Realizing that Dovid's life must be in danger, he immediately made his way to the land of Pelishtim to help him, traveling there via kefitzas haderech (Sanhedrin 95a).

To be continued, bli neder...

י' אלול תשע"ז

האם אתה חשוב?

חז"ל אומרים שהפרשה הראשונה של קריאת שמע היא בבחינת "עושין רצונו של מקום", ואילו הפרשה השניה היא ב"אין עושין רצונו של מקום".

עלינו לשים לב שהפרשה הראשונה כתובה בלשון יחיד - "יָדֶךָ", "עֵינֶיךָ", ואילו הפרשה השניה בלשון רבים - "יֶדְכֶם", "עֵינֵיכֶם".

הלקח עבורנו הוא, שדיבורו של הקב"ה בלשון נוכח יוצר תחושה של אחריות והתרגשות. אם נחשוב, ח"ו, שאנו בסך הכל אחד מבין מיליארדי אנשים שחיים בעולם, לא תהיה לנו השראה והתרגשות לפעול ולעבוד את ה'. מכאן ההבדל בין שתי הפרשיות.

האמת היא, שעליך לחשוב שאתה הוא האדם החשוב ביותר בעולם, והנך מוכרח להתנהג על פי קו מחשבה זה, וגם להצליח!

רעיון זה מובא בתחילת פרק מ"א בתניא.

[ראה את אוסף השיחות המצו"ב בנושא זה. תהיה מופתע לדעת כמה חיוני לימוד התורה שלך.]

מתברר שקיום העולם תלוי בנו. כל מצווה שאנו מקיימים, כל שורה של תורה שאנחנו לומדים - שומרות על העולם. חסידים ידעו זאת - בכל רגע ורגע הקב"ה בורא את העולם מחדש כתוצאה מעבודתנו כאן בעולם.

הרבי מוסיף1 שהרבה יותר עומד על כף המאזניים: הלימוד שלנו משפיע על תפקידו של הקב"ה כבורא העולם - אם מותר לומר כך - השורה הנוספת בתורה היא הדבר עליו עומד הקב"ה!

המקור לכך הוא בדברי אדמו"ר הזקן שכותב בתניא2 שעל האדם לחשוב, "והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". אולם יש לדייק במילים "והנה ה' נצב עליו"3 שהינם ציטוט מילה במילה מפסוק בחלום יעקב. מדוע בחר אדמו"ר הזקן לכלול פסוק זה כלשונו, במקום לנסח את הרעיון מחדש במילותיו שלו?

מסביר הרבי שעל ידי ציטוט פסוק זה דווקא, מרמז אדמו"ר הזקן על רעיון נוסף, על פי דברי המדרש4 שמנתח את ההבדל בין פסוק זה לבין פסוק מחלום פרעה.

וז"ל המדרש, "ר' חייא רבה ור' ינאי חד אמר עליו - על סולם, וח"א עליו - על יעקב. מאן דאמר עליו - על הסולם ניחא, אלא למ"ד עליו - על יעקב מי מתקיים עליו? א"ר יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם (בראשית מא, א): ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם שנאמר: והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם".

אולם באיזה אופן הם עומדים?5 מסביר הרבי ש"עליו" פירושו "שכל קיומו תלוי בזה". ולכן בניגוד לפרעה שכל מחייתו וקיומו היו תלויים על הנילוס, יעקב היה המציאות, כביכול, שבה היתה תלויה קיום הקב"ה כבורא ושליט העולם!

היינו, שעלינו לחשוב שנוכחות האלוקות בעולם, והמשך שליטתו של הקב"ה בעולם, תלויים אך ורק בכך שנקבל עול מלכות שמים באמת!

במילים פשוטות: תפילתנו בראש השנה "מלוך על העולם כולו בכבודך", היא זו שפועלת זאת בפועל ממש.

קבלת עול מלכות שמים באופן "חיצוני" ושטחי אינה מספיקה. עליה להיות מלווה בהתנהגות מתאימה. ולכן, מוסיף אדמו"ר הזקן שהקב"ה "בוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". יהודי צריך לעבוד את ה' באותו אופן שהוא משרת את אדונו - כל הזמן, ובאופן מושלם. יתירה מזו, על היהודי להרהר בעובדה שהתנהגותו כראוי כעבד ה' - היא זו שמאפשרת את המשך קיום העולם, המשך נוכחות האלוקות בעולם, ואת המשך שליטתו של הקב"ה בעולם!

תפקידו של הקב"ה כמלך העולם, כביכול, תלויה בקיום המצוות ובלימוד התורה שלנו! הקב"ה כמלך העולם עומד על השורה הנוספת של התורה אותה אנו לומדים!


  1. לקו"ש ח"ה הוספות לפרשת נח.
  2. פרק מ"א.
  3. ויצא כח, יג.
  4. בראשית רבה (ויצא) סט, ג.
  5. העץ יוסף והמהרז"ו מסבירים ש"נצב עליו" פירושו "שעומד ושומר" - כלומר, הקב"ה מגן על הצדיקים, בניגוד לאלילים, שזקוקים להגנה מעובדי האלילים. המתנות כהונה ואשד הנחל מסבירים ש"נצב עליו" פירושו "מוסיפים כח בגבורה של מעלה" - כלומר, במקרה של צדיקים, הקב"ה שואב כביכול, "כוח" נוסף ממעשיהם הטובים; ואילו במקרה של עובדי אלילים, תחושתם היא שהם שואבים "כוח והשראה" נוספים מאליליהם, בכדי להמשיך במעשיהם הרעים.