Essel Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Cowen Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Oraita Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

MinkAd.swf

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Gourmet Butcher

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Guard Your Eyes
Heichal Halimmud



Drop some coins each morning into the Yagdil Torah פושקא located in 770.
Pushka location: Walk down the main aisle toward the doors, it is on your  on the right side at shoulder height.

Publications

Here are some of our most recent publications.
You can view a full list for download here.


Beis Kislev, 5777

Date: 1953.
Location: Elizabeth, New Jersey

A blind Jew who would walk around with the assistance of a guide dog was faced with a dilemma. He desired to attend services in shul, but it didn't seem respectable to enter a mikdash me'at with a dog (or with any other animal, for that matter). On the other hand, that was the only way he would be able to participate in all of the devarim shebi'kedushah taking place in shul. Was he allowed to enter the shul with his dog?

The man presented his query to the local Rov, R. Pinchas Mordechai Teitz OBM, who in turn asked the opinion of HaRav Moshe Feinstein OBM.

In his teshuvah, R. Moshe cites a Yerushalmi (Megilah 3:3) that states that talmidei chachomim may make use of a shul for their personal needs. The Yerushalmi continues that Rav Imi instructed the schoolteachers (who taught in shul): "Even if a 'mediocre' talmid chochom arrives to the shul, allow him to enter along with his donkey and utensils." From this Gemara we can deduce that bringing an animal into shul is no worse than making use of it in other ways (such as through eating or drinking there). Since our shuls today are built with the stipulation that they may be used for other purposes (even by those who are not talmidei chachomim), it follows that one may bring an animal into a shul, at least in a case of a sha'as hadechak (such as ours).

R. Moshe brings another interesting proof as well. The Gemara (Brachos 62a) relates that Abayei's mother raised a sheep that would constantly accompany him. (This way he would not enter thebeis hakiseialone and would be protected from mazikin.) Since Abayei certainly spent most of his day in the beis midrash, the sheep probably accompanied him there as well.

R. Moshe concludes that the man was allowed to enter the shul with his dog, but he recommended that he sit near the entrance, to avoid disturbing the congregation.

When R. Moshe's teshuvah was printed in the first volume of Igros Moshe in 1959, Rabbi Menachem Mendel Kasher OBM, compiler of Torah Shleimah, sent him a letter with a number of comments on the sefer, including this particular teshuvah. R. Moshe's heter was based on the premise that a dog is no worse than a donkey or sheep. R. Kasher argues with this premise.

ב' כסלו תשע"ז

תאריך: תשי"ג. מקום: עליזאבעט, ניו ג'רזי

יהודי עיוור שהלך בסיוע כלב נחייה הסתפק אם מותר לו להכנס עם כלב לבית הכנסת. מצד אחד, אולי הוא בזיון להכניס כלב (או סוג אחר של בעל חי) למקום קדוש כזה. לאידך, זה היה האופן היחיד בשבילו להשתתף בדברים שבקדושה המתקיימים בבית הכנסת. האם היה מותר לו להכנס לבית הכנסת עם הכלב שלו?

היהודי הביע ספיקתו לפני הרב המקומי, הרב פינחס מרדכי טייץ ז"ל, והלה פנה עם השאלה להרב משה פיינשטיין ז"ל.

בתשובתו, ר' משה מביא דברי הירושלמי (מגילה ג, ג) דתלמידי חכמים מותרים להשתמש בבית הכנסת בשביל צרכיהם. בהמשך לזה מביא הגמרא הציווי של רב אימי למלמדי התינוקות (שלמדו עם הילדים בבית הכנסת): "אם יבוא מישהו לבית הכנסת, אפילו אם יש בו רק קצת 'לחלוחית' של תורה, תאפשר לו ליכנס, יחד עם חמורו וכליו". מגמרא זה יש להוכיח דהכנסת בעל חי לבית הכנסת אינו גרוע משאר תשמישים (כאכילה ושתיה וכיו"ב). מכיון שבתי כנסיות שלנו נבנו מלכתחילה על תנאי שיוכלו להשתמש בהם אפילו מי שאינו תלמיד חכם, יוצא דמותר להכניס בעל חי לבית הכנסת (עכ"פ בשעת הדחק, כמו בנידון דידן).

ר' משה מביא עוד הוכחה מעניינת: הגמרא (בבלי ברכות סב, א) מספר דאמו של אביי גידלה שה בשבילו שהיה הולך עמו תמיד. (הכוונה היה שלא יכנס לבית הכסא לבד ויסתכן מהמזיקין המצויין שם.) "והא אביי היה כמעט כל היום בבית המדרש", כותב ר' משה. "וא"כ משמע קצת שהלך [השה] עמו גם לבית המדרש".

ר' משה מסיק שיש להתיר להעיוור ליכנס לבית הכנסת עם כלב הנחייה, אבל טוב שישב סמוך להפתח, כדי שלא לבלבל את הצבור.

ר' משה הדפיס תשובתו בחלק הראשון של 'אגרות משה', שיצא לאור בשנת תשי"ט. זמן קצר לאחר מכן, כתב הרב מנחם מענדל כשר (מחבר ספרי 'תורה שלמה') מכתב הערות לר' משה על הספר, ובכללו גם תשובה זו. היתרו של ר' משה מיוסד על ההנחה ד"בודאי כלב לא גרע מחמור". הרב כשר חולק על הנחה זאת.

"לדעתי גרע וגרע", הוא כותב. "ומקור לזה מקרא בתורה: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך [דברים כג, יט]". הסיבה לזה שאסור להקריב מחיר כלב (שה שהחליף עם כלב) הוא מפני שהכלבים הם עזי נפש (ראה חינוך מצוה תקעא וכלי יקר דברים שם). אם כך הוא במחיר כלב, על אחת כמה וכמה דאין להכניס כלב ממש לבית המקדש! מכיון שלדעת כמה ראשונים קדושת בית הכנסת הוא מדאורייתא כמו קדושת בית המקדש, יש ללמוד מזה דאסור להכניס כלב לבית הכנסת.

הרב כשר שלח העתק ממכתבו זה אל הרבי. הרבי ענה עם מכתב ארוך, בו נגע על כמה וכמה נקודות. בין השאר, הרבי מביא דברי הגמרא (יומא כא, ב) דבמקדש שני האש שעל המזבח היתה רבוצה ככלב (דלא כבמקדש ראשון, שהאש היתה רבוצה כארי). כנראה, ההימצאות של כלב בבית המקדש אינו מושלל לגמרי. "ואם תמצי לומר", כותב הרבי, "הרי זוהי גם ראיה שאין איסור בהבאת כלב לבית הכנסת".

הרבי מסיים עם "עוד נקודה מיוחדת בדבר": יש לזכור שהוא עצבון גדול כשהכל מתאספים בבית הכנסת ואדם מסויים מוכרח להשאר בחוץ (ראה שו"ע או"ח סספ"ח). "מובן שאפשר לסדר הכניסה לבית הכנסת בעזר בן אדם", כותב הרבי. "אבל המדובר כאן [הוא] אם יש ענין בכניסתו (שזהו או משום צער, או - לגודל הענין דתפלה בבית הכנסת דוקא), שאז יש לחפש דרכים לאפשר הכניסה".

(אגרות משה או"ח ח"א סי' מה. תורה שלמה חט"ו ע' קמז בהערה. אגרות קודש חי"ח ע' תכב וע' תנה-תנו)

הערה: תשובה זו נערכה להנאת הקוראים בלבד ולהגדיל תורה ולהאדירה. כאשר שאלה זו מתעוררת באופן מעשי על הקורא להתייעץ עם רב מורה הוראה בפועל.


Yud Zayin Cheshvan, 5777

Puppet Solution

Thanks for sending me the encouraging emails to get more involved in learning.

For lack of a better word I wish to share with you that I am really like a puppet. I don't see why I need to be learning if I can simply ask a Rov if a shaila comes up and, so to speak, be a puppet to his learning.

Dear puppet,

Look, if you put the other reasons to learn on a scale opposite the reason of knowing what to do - it would swiftly catapult that reason flying to a distant place.

Still, for the sake of argument let me address just that reason; imagine all the times that asking a Rov is not possible, On Shabbos and Yom Tov, when you have no phone (or battery), when a moment's notice is needed, when you are in middle of Shemone Esrei; I am giving these examples cause they all pretty much happened to me.

I can accept your argument about Hilchos Mikvaos which I imagine you are not constructing and Hilchos Toen and Nitaan as I sense you aren't sitting at din Torah's and such; but before dismissing leaning any other halachic topics think - can I honestly get away without this knowledge?

Gloves are more useful than puppets.


Yud Zayin Cheshvan, 5777

Date: 1953.
Location: Elizabeth, New Jersey

A blind member of the Jewish community in Elizabeth, New Jersey, would walk around with the assistance of a guide dog. As a frumme Yid, he strongly desired to participate in the tefillos in shul and be able to answer Kaddish and Kedushah, hear the reading of the Torah and Megillah, and so on. However, since he was dependent on his dog to help him make his way, this would only be possible if the dog would accompany him to shul.

The Yid was faced with a dilemma. On the one hand, it didn't seem respectable to enter a mikdash me'at with a dog (or with any other animal, for that matter). On the other hand, that was the only way he would be able to participate in all of the devarim shebi'kedushah taking place in shul.

Was the blind mispalel allowed to enter the shul with his guide dog?


י"ז חשון תשע"ז

פתרון הבובות

לוי היקר,

אני מודה לך על כך שאתה שולח לי אימיילים שיעודדו אותי ללמוד יותר תורה.

מכיון שאין לי מילה טובה יותר לתאר זאת, אני פשוט אומר לך שאני כמו "בובה". אני לא מבין מדוע אני צריך ללמוד, אם תהיה לי שאלה אני יכול פשוט לשאול רב? אני בובה לעומת הלימוד והידע שלו...

יהודי יקר ("בובה"),

אם תשים את הסיבות שישנן ללימוד תורה על משקולת מול הסיבה שהלימוד הוא למען הידיעה מה לעשות - הסיבות ללימוד היו מטות את הכף באופן חד.

אולם משום שכבר העלת את הטיעון הזו, אשיב. תחשוב על כל הפעמים שאי אפשר לשאול רב; חגים ושבתות, כאשר אין לך גישה לטלפון (או אם נגמר לך הבטריה בפלאפון), כאשר הנך נדרש להחליט מיד, כאשר אתה נמצא באמצעשמונה עשרה... ועוד ועוד. אני מציין את הדוגמאות האלה כי כולן אירעו לי בזמן כזה או אחר.

אני אקבל את הטענה שלך בנוגע להלכות מקוואות (שאני מתאר לעצמי שאינך בונה), או הלכות טוען ונטען (משום שיש לי תחושה שאינך דיין בבית דין); אבל לפני שאתה פוטר את כל הנושאים ההלכתיים האחרים, חשוב לעצמך, "האם אני יכול לחיות בלי הידע הזה?"

כפפות יהיו שימושיות יותר מבובות.

י"ז חשון תשע"ז

תאריך: תשי"ג. מקום: עליזאבעט, ניו ג'רזי

אחד מחברי הקהילה היהודית בעליזאבעט, ניו ג'רזי, היה עיוור והלך בסיוע כלב נחייה. כיהודי חרדי, עז היה רצונו להשתתף בתפילות בבית הכנסת ולשמוע קדיש, קדושה, קריאת התורה, קריאת המגילה, וכיוצא בזה. אולם, האיש הסתפק דאולי אין זה מן הכבוד להכנס עם כלב לבית הכנסת. בית הכנסת הלא הוא "מקדש מעט", ואולי הוא בזיון להכניס כלב (או סוג אחר של בעל חי) למקום קדוש כזה. לאידך, זה היה האופן היחיד בשבילו להשתתף בדברים שבקדושה המתקיימים בבית הכנסת.

האם היה מותר לו להכנס לבית הכנסת עם הכלב שלו?


Gimmel Cheshvan, 5777

Torah Education for Women

Devora Leah was the aunt of Rabbi Schneur Zalman, known as the Alter Rebbe. Her mother, Rachel, was a very unusual woman for her time.

Educated secretly by her unconventional father, Rachel eventually mastered not only Chumash, but the Talmud and the writings of Maimonides, and was especially expert in the Shulchan Aruch, the Code of Jewish Law.

Her erudition in Jewish legal matters is illustrated by an incident in which her husband and father were walking on Shabbos.

Suddenly, someone came running to tell them that the city's eiruv had broken.

The two rabbis stood still, unable to remember the law under such circumstances. Rachel's father asked her what they should do.

At first she didn't want to reply, since it was frowned upon in those days for a woman to be learned and she didn't want to alienate her new husband.

But when her father pressed her, she answered and everyone abided by her instructions.


Gimmel Cheshvan, 5777

The first successful manned landing on the moon in 1969 opened up a new area of halachah- how are Torah and mitzvos to be kept on the moon. One of the many questions that can arise is whether a Jewish astronaut on the moon can recite Kiddush Levanah.

This question was raised by R. Avraham Maimon, a Rov in Marseilles of Tunisian descent, in a sefer published seven years after this event. R. Maimon is of the opinion that an astronaut can, indeed, recite this brachah. After all, the halachah is that one who sees the new moon should recite this brachah (Shulchan Aruch, Orach Chaim, 426:1), and the astronaut can certainly see the moon; in fact, he is actually standing on it! R. Maimon takes this a step further: since the waxing and waning of the moon is not noticeable on the moon itself, perhaps this brachah can be recited throughout the month.

ג' חשון תשע"ז

הנחיתה הראשונה על הירח בשנת תשכ"ט פתחה סוגיא חדשה בהלכה שלא נידונה עד אז, בענין קיום תורה ומצוות על הירח. אחת מהשאלות הרבות בענין לזה הוא האם טיס חלל יהודי יכול לקדש את הלבנה כשהוא נמצא על גביו.

שאלה זו נידונה על ידי הרב אברהם מימון, רב במרסיי ממוצא טוניסאי, בספר שנדפס כשבע שנים אחר המאורע. הרב מימון סובר שאפשר לטיס חלל לקדש את הלבנה כשהוא נמצא על גביו. ההלכה הרי היא שהרואה הלבנה בחידושה מברך ברכה זו (שו"ע או"ח סי' תכ"ו ס"א), וטיס חלל בודאי רואה את הירח, וכפות רגליו דורכות עליה! יתר מכן: הרב מימון מצדד לומר שיכול לקדש את הלבנה כל החודש, מכיון שעל הירח עצמו אין מילוי וחסרון באורו, וכל הזמן ישנה אותה מדה של אור.

בהערותיו לספר הנ"ל, הרב בוגיד חנינא סעדון, רבה של ג'רבה, טוניס, חולק על מסקנתו של הרב מימון. לדעתו, סברא זו עצמה - שעל הירח עצמו אין ניכר חסרון ומילוי באורו - מביא למסקנא הפוכה: אין לקדש את הלבנה על הירח, כי ברכה זו נתקנה כשרואים את הלבנה בחידושה, וזה שייך רק בכדור הארץ.

בכל אופן, לכאורה יהיה על טיס החלל לדלג המלים "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך", מכיון שלמעשה הוא נוגע בירח.

שאלה דומה להנ"ל הוא, מתי יש לקדש את הלבנה אם טיס חלל יהודי שט סביב לכדור הארץ במעבורת חלל. שאלה זו נידונה על ידי הרב לוי יצחק הלפרין, ראש 'מכון מדעי טכנולוגי להלכה' בירושלים, בספר שחיבר בקשר לעלייתו לחלל (ומיתתו הטרגית) של אילן רמון, טיס החלל הישראלי, בתשס"ג.

לדעת הרב הלפרין, כשמגיע זמן קידוש לבנה בכדור הארץ, על טיס החלל לקדש את הלבנה גם כן, מכיון שגם הוא רואה הלבנה בחידושה, מנקודת התצפית שלו במעבורת. אלא שמכיון שהיום והלילה במעבורת חולפים במהירות (מסלול שלם של המעבורת סביב לכדור הארץ מתארך רק 90 דקות), עליו לוודא שהוא נע במסלול במקום ששם הוא לילה.

מעניין לציין שהרבי הזכיר שאלה הראשונה הנ"ל, בשיחת ליל ששי דחג הסוכות תשנ"ב, כדוגמא לחידוש בהלכה שיכול להיתוסף על ידי חידוש בעולם. הרבי אף הוסיף ששקלא וטריא זו נוגע גם באם יהודי יעלה על גבי אחד המזלות (לכאורה הכוונה למאדים וכיו"ב).

צורת הלבנה עמ' כו, ב ואילך. אם אסק שמים עמ' 63-65. שיחות קודש תשנ"ב ח"א עמ' 158-160


Yud Beis Tishrei, 5777

Learning, Giving or Both?

There is a fascinating maamar (Torah Ohr, Toldos) where the Alter Rebbe discusses natural inclinations. He quotes the Rambam which states that generally there are two types of gall bladders which result in two types of tendencies; one which likes learning but dislikes giving while the other likes giving but dislikes learning.

I feel safe to say that this is the exact balance which the Samech Mem relies upon; that the people who learn won't do much about it and the people who are willing to do won't learn much to know what and how to do.

As we are all in the business of eliminating the samech mem and his interests it behooves those with an inclination to learning to make a concerted effort to add in doing and those who (because my personal "business" is to inspire learning I will add the adjectives:) are lucky and fortunate enough to incline to doing should make a (again the extra adjectives) tremendous and focused exertion to squeeze learning past their natural inclination to decline.