Gourmet Butcher

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

MinkAd.swf

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Oraita Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Essel Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Cowen Ad

You are missing some Flash content that should appear here! Perhaps your browser cannot display it, or maybe it did not initialise correctly.

Guard Your Eyes
Heichal Halimmud



Drop some coins each morning into the Yagdil Torah פושקא located in 770.
Pushka location: Walk down the main aisle toward the doors, it is on your  on the right side at shoulder height.

Publications

Here are some of our most recent publications.
You can view a full list for download here.


Yud Beis Tishrei, 5777

On July 20, 1969, science and space exploration reached an unprecedented milestone when man set foot on the moon for the first time. Millions of people the world over sat glued to their radios, as Neil Armstrong said his famous words: "A small step for man; a huge leap for mankind."

In the world of Torah, this small step created another type of leap. It opened up a new area of halachah that had never been explored before: how are Torah and mitzvos to be kept on the moon?

One of the many questions that can arise relates to a brachah pertaining to the moon itself: the brachah of Kiddush Levanah, said once a month, from (three or) seven days since the molad until the moon becomes full. Can a Jewish astronaut who is on the moon recite this brachah?


י"ב תשרי תשע"ז

ללמוד, לעשות או שניהם?

ישנו מאמר נפלא מהאדמו"ר הזקן (תורה אור פרשת תולדות) בו מובא ביאור בנוגע לנטיות טבעיות, וכפי שמובא שם בשם הרמב"ם שאומר, שבדרך כלל יש שני סוגים של מרה אשר גורמים לשני סוגים של נטיות; אחד שאוהב ללמוד אבל לא אוהב לתת, בעוד שאחר אוהב לתת אבל לא אוהב ללמוד:

"וסבת זה הוא מצד המרות. יש שגובר בו מרה הלבנה... ויש שגובר בו מרה שחורה בתולדתו תשתוקק נפשו מאד אל החכמה... ולכן גם בישראל ימצא טבעיים מחולקים כמותם. אך שתמשיך נפשו לדבר הנהוג בישראל כמו ענין למוד התורה שבע"פ. יחשוק נפשו ולבו להגות בה יום ולילה לא ישבות... שמדת המרה שחורה הנ"ל גורמת מדת הקמצנות. והמרה הלבנה הפיזור..."

אני מרגיש שיהיה זה נכון לומר שעל סמך זה עובד הס"מ: אלה שלומדים לא יעשו הרבה כתוצאה מלימודם, ואלה שעושים לא ילמדו מספיק בכדי לדעת מה ואיך לעשות.

כיון שמטרתינו לבטל את הס"מ ואת כוונותיו, מן הראוי שאלה שיש להם נטייה טבעית ללימוד יעשו מאמץ גדול בכדי להוסיף בעשייה ואלה שהם בני מזל מספיק בכדי לעשות ולפעול צריכים להשקיע מאמץ חזק ועצום יותר בכדי לייגע את עצמם יותר ללמוד למעלה מנטייתם הטבעית.

י"ב תשרי תשע"ז

בוא"ו מנחם אב, תשכ"ט, המדע ומחקר החלל השיגו ציון חסר תקדים, כשהאדם נחת על הירח בפעם הראשונה. מיליוני בני אדם ישבו בדריכות סביב הרדיו'ס שלהם כשניל ארמסטרונג השמיע משפטו המפורסמת: "צעד קטן לאדם; צעד גדול לאנושות".

בעולם התורה, צעד קטן זה יצר צעד גדול מסוג אחר: פתיחת סוגיא חדשה בהלכה שלא נידונה עד אז, בענין קיום תורה ומצוות על הירח.

אחת מהשאלות הרבות בענין זה קשור בברכה ששייכת להירח עצמו: ברכת קידוש לבנה שאומרים בכל חודש, מ(שלשה או) שבעה ימים אחר המולד עד מילוי הירח. האם טיס חלל יהודי יכול לקדש את הלבנה כשהוא נמצא על גביו?


Chof Zayin Elul, 5776

The Third Partner

Once there was a husband and wife who lived together in a little village, one of the hundreds of little villages which peppered the countryside of Russia and Poland in the times of our grandparents, and great-grandparents and the dozens of generations which preceded them.

Like many such couples, they were very poor, subsisting from day to day by the work of their hands. And although life was hard, their eyes ever turned upward to their Father in Heaven, beseeching Him to remember them, and never to forsake them. Thus they lived for many years, in harmony, with peace and love reigning between them.

And although they thanked G-d every day for the goodness He bestowed upon them, they suffered from one great sorrow which cast its shadow over their placid lives--they had no children.

For this one thing they prayed every day.

On Shabbat and the holidays, when the wife would don her pure white kerchief, cover her eyes and bless the candles, she murmured a prayer begging G-d to grant her a child. And when the husband stood in silent prayer, he, too, would remind the Creator of his craving for a child.

After many years had passed, their greatest wish was granted, and the wife gave birth to a baby boy. Their joy and thankfulness were unbounded as they watched their little son grow.

The days and months passed by joyfully, until the day came when the child was ready to be weaned. The parents consulted each other as to how to embark on this new step.

They wanted to purchase the proper food for their precious child, but were unsure how kosher it would have to be to qualify as kosher enough for a child.

The couple was quite poor, and so, they decided that if it were kosher, but not exactly up to the very highest standards, it would certainly be good enough.

But then, the mother piped up and said, "You know, it isn't enough to decide between ourselves, for there is a third partner in the creation of a child -- G-d Himself takes part; without Him, no child enters this world.

Her husband agreed, and so they looked in the Shulchan Aruch, the Code of Jewish Law, where it is written: It is preferable to feed the child food of the highest standard of kashrut.

The loving parents, wanting to do the very best for their son, bought the most kosher food available.

They also decided that it would be proper to consult the Third Partner each time they made a major decision in the child's upbringing.

Days and months passed and it was soon time to choose a teacher for the little boy. The parents wondered, where should they look for a proper teacher, one who would instill in their precious boy a love of learning and values which the Torah held dear.

They looked here and there, spoke to this melamed (teacher) and that, but when it came time to choose, they again decided to do what the Third Partner would wish, and they selected a fine G-d fearing young man, who they felt sure would lead their child on the path of righteousness.

The little boy grew and matured into a fine young man, but his parents still watched over him as carefully as before.

When the time arrived to choose a bride, they came upon a problem: the poor couple had no money to establish a home for their son. What could they do? Finally, the mother spoke up: "From the time of our son's birth, until now, we always did what G-d wanted, without any regard to cost. No matter what sacrifice it entailed, we went ahead, and we footed the whole bill. Now, it is time for the Third Partner to pay His share in the upbringing of our child."

The father agreed, and he went into the fields and prayed from the bottom of his heart. "G-d, You know that we always put Your will before our own in the rearing of the son You gave us. Now, we are unable to find our son a bride without Your help, and so we call upon You to join in the mitzva of bringing our son under the marriage canopy."

No sooner had he completed his prayer, when a pure gold coin miraculously descended from the Heavens, and the father knew that his prayer was accepted. The mother, the father and the Third Partner rejoiced at the wedding of the beloved son and his new bride.

Taken from L'Chaim #339 with permission


Chof Zayin Elul, 5776

Union City, New Jersey,
Erev Rosh Hashanah, 5742 (1982)

A few days before Rosh Hashanah, a young man named R. Sholom Eliyahu Tzvi Zilber was blessed with the birth of a baby boy. Since that year Rosh Hashanah fell out on Shabbos, the sholom zachor was scheduled to take place on the night of Rosh Hashanah. When putting together a list of items to purchase for this event, the young man remembered that one is not supposed to eat nuts on Rosh Hashanah, and certain poskim extend this to legumes in general. Was he allowed to serve arbes (chickpeas, a type of legume) at the sholom zachor?

Without much time to spare, the young man brought his query to R. Yekusiel Yehudah Halberstam, the Sanz-Klausenberg Rebbe. R. Halberstam prefaced his answer with a list of the various reasons given to refrain from eating nuts on Rosh Hashanah:

  • Nuts produce phlegm and spit, which can disrupt the davening (Rema, Orach Chaim 583:2). This is especially problematic during teki'os, when the sound of coughing up spit may interfere with hearing the shofar (Matei Ephraim, 583:3).
  • The Hebrew word for nut, אגוז, has the same gematriya as sin, חטא (Rema, ibid.). (For the sake of this calculation, the alef, which is not heard when saying the word chet, is not counted.)
  • The possuk (Shir Hashirim 6:11) compares the Jewish nation to a garden of nuts. The Midrash explains the comparison as follows: When a nut rolls into filth, the inner fruit remains untouched. Similarly, although the Jewish nation is found among the nations of the world, their essence remains intact.
  • Since nuts represent the Jewish nation as they are found in golus, it is not a good omen to eat them on Rosh Hashanah (Chasam Sofer, Shulchan Aruch ad loc.).
  • The letters of the word אגז (without the vov) stand for the words אף גם זאת [בהיותם בארץ אויביהם] (Vayikra 26:44), which do not convey a positive meaning (Chasam Sofer, ibid.).

Now, most of these reasons apply specifically to nuts, and not to legumes. The only reason that also applies to legumes is the first one, because certain legumes produce phlegm as well. Indeed, as mentioned, certain poskim write that one should not eat legumes on Rosh Hashanah (see Matei Ephraim, ibid.).

However, even if we will accept this reason,1 it doesn't mean that one may not eat any type of legume. Even those poskim who extend the directive to legumes are only referring to those legumes that produce phlegm. Chickpeas, by contrast, which do not produce phlegm, are not a problem and may be eaten on Rosh Hashanah.

Rabbi Halberstam brings an interesting proof that (at least) certain types of legumes may be eaten on Rosh Hashanah:

The Gemara in Kerisus (6a) lists the various foods one should eat on Rosh Hashanah as a good siman. One of these foods is ruvya, or tiltan in Hebrew (and fenugreek in English).

Now, the Gemara in Chulin (52a) lists the types of substances that are not a concern regarding risuk eivarim. (In other words, one may slaughter an animal that fell on top of one of these substances immediately, and there is no need to first wait for twenty-four hours to ensure the animal is not a treifah). Among these substances are "any type of legume, except for ruvya [which requires a twenty-four-hour wait]."

Clearly ruvya is a type of legume, yet it is supposed to be eaten on Rosh Hashanah! It can thus be concluded that even those poskim who do restrict the consumption of legumes on Rosh Hashanah are referring only to specific types (those that produce excessive phlegm).

Shu"t Divrei Yatziv, Lekutim Ve'Hashmatos, §53

Note: The above was written for academic purposes only. Please consult a Rov for practical guidance.


  1. Compiler's note: Indeed, this is the only reason mentioned by the Alter Rebbe (583:6).
כ"ז אלול תשע"ו

יוניאן סיטי, ניו ג'רזי,
ערב ראש השנה תשמ"ב

לאברך מסויים בשם ר' שלום אליהו צבי זילבער נולד בן למזל טוב ימים מועטים לפני ראש השנה. ראש השנה של אותה שנה חל בשבת, ולכן השלום זכר היה אמור להתקיים בליל ראש השנה. כשערך רשימה של מצרכים לקנות עבור המאורע, נזכר האברך על המנהג שלא לאכול אגוזים בראש השנה, וישנם פוסקים שמוסיפים שהוא הדין לקטניות. האם מותר לו להגיש "ארבעס" (גרגרי חומוס) במסיבת השלום זכר?

האברך מיהר להריץ את שאלתו להרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמ"ר מצאנז-קלויזנבורג. הרב הלברשטאם הקדים שיש כמה טעמים על זה שאין לאכול אגוזים בראש השנה:

  • אגוזים מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (רמ"א או"ח סי' תקפ"ג ס"ב), ומכל שכן בעת תקיעת שופר, שעל ידי חיכוך בגרון להוציא כיחה וניעה מתבטלים השומעים (מטה אפרים שם ס"ג).
  • אגוז בגימטריא חטא (רמ"א שם). (לצורך חשבון זה לא מחשבים הגימטריא של האל"ף בתיבת חטא, מכיון שאין הברתו ניכרת.)
  • בני ישראל נמשלו ל"גנת אגוז" (שיר השירים ו', י"א). המדרש מבאר את הדמיון כך: "מה אגוז אע"פ שמתגלגל במקום טנופת אין תוכו נמאס, אף ישראל אע"פ שמתגלגלים באומות העולם אין תוכן נמאס". נמצא שאגוז מרמז על בני ישראל כפי שהם בגלות, ולכן אין זה סימן טוב לאכלם בראש השנה (חתם סופר על השו"ע שם).
  • תיבת אגז (בלי הוא"ו) הוא ר"ת של "אף גם זאת [בהיותם בארץ אויביהם]" וגו' (ויקרא כ"ו, מ"ד), והרי לתיבות אלו יש תוכן לא כ"כ טוב (חת"ס שם).

והנה, מרבית טעמים אלו שייכים רק באגוזים, ולא בקטניות. הטעם היחידי ששייך גם בקטניות הוא הטעם הראשון, שישנם קטניות שגם הם מרבים כיחה וניעה. ואמנם, כאמור לעיל, ישנם פוסקים שכותבים שאין לאכול קטניות בראש השנה (ראה מטה אפרים שם).

אולם, אפילו אם נקבל טעם זה1, אין הכוונה שאין לאכול שום סוג של קטניות בראש השנה. אפילו פוסקים הנ"ל מדברים רק על אותם סוגי קטניות שידועים שמרבים כיחה וניעה. וא"כ, ארבעס וכדומה, שהמציאות מוכיחה שאינן מרבות כיחה וניעה, אין לחוש להמנע מלאכלם.

הרב הלברשטאם מביא הוכחה מעניינת שישנם סוגי קטניות שמותר לאכלם בראש השנה:

הגמרא בכריתות (ו', א') מונה מאכלים שיש לאכול בראש השנה לסימן טוב. אחד ממאכלים אלו הוא "רוביא" ("תלתן" בלשון המשנה, ו"גרגרנית יוונית" בעברית של זמנינו).

והנה, הגמרא במנחות (נ"ב, א') מונה את סוגי החומרים שאין לחוש בהם משום ריסוק אברים (פירוש, אם נפלה בהמה על אחד מהחומרים הללו, מותר לשוחטה מיד, ואין צריך להשהותה כ"ד שעות בכדי לוודא שלא נטרפה). בין החומרים הללו הם "כל מיני קטניות . . לבר [חוץ] מן רוביא".

הרי מפורש מהגמרא במנחות שרוביא הוא מין קטניות, ואעפ"כ כתוב בגמרא כריתות שיש לאכלו בראש השנה! על כרחך לומר שגם אותם פוסקים שכותבים שאין לאכול קטניות בראש השנה מתכוונים רק לסוגים מסויימים של קטניות (אותם שידועים שמרבים כיחה וניעה).

(שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סי' נ"ג)

הערה: תשובה זו נערכה להנאת הקוראים בלבד ולהגדיל תורה ולהאדירה. כאשר שאלה זו מתעוררת באופן מעשי על הקורא להתייעץ עם רב מורה הוראה בפועל.


  1. הערת המלקט: ואמנם, זהו הטעם היחידי שנזכר ע"י אדה"ז בשו"ע שלו (סי' תקפ"ג ס"ו).

Chof Elul, 5776

Torah-Your Private Lawyer

The Gemara says (Makos 10a) that Torah protects a person, similar to an ir miklat. Similarly, Sefer Chareidim writes (Mitzvas Hateshuvah Ch. 3) that studying Torah protects a person from suffering.

How exactly does Torah protect a person? Perhaps it's by acting as a private lawyer when he is judged Above.

Chovos Halevavos explains (Shaar Hateshuvah Ch. 10, as explained by Pas Lechem) that (once a person does his best Teshuva, Hashem finds pretexts for a person's negative conduct, to minimize the severity of his misdeeds. This may be the type of protection afforded to a person who studies Torah: even if he has sinned and deserves to be punished, when he is judged in the supernal Beis Din, Hashem will excuse his actions so he can be vindicated.

This idea may apply to the present month of Elul. As is known, Elul is an acronym for various pessukim, three of which correspond to the three pillars of Torah, avodah, and gemilus chassadim. The possuk corresponding to Torah is אנה לידו ושמתי לך, written with regard to arei miklat, because Torah protects a person like an ir miklat (Lekutei Torah of the Arizal, Parshas Shoftim).

This fits very well with the above. The month of Elul serves as a preparation for the judgment of Rosh Hashanah. In the merit of studying Torah during this time, Hashem will advocate for us when judging us and give us all a good and sweet new year.


Chof Elul, 5776

Union City, New Jersey,
Erev Rosh Hashanah, 5742 (1982)

A few days before Rosh Hashanah, a young man named R. Sholom Eliyahu Tzvi Zilber was blessed with a simchah: his wife gave birth to a baby boy. Since that year Rosh Hashanah fell out on Shabbos, the sholom zachor was scheduled to take place on the night of Rosh Hashanah. The young man put together a list of items to purchase for the event, which included some mezonos, fruits, drinks, and, obviously, arbes (chickpeas).

(One of the reasons for making a sholom zachor is to comfort the child for forgetting the Torah he had learned while in his mother's womb [Derishah, Yoreh Dei'ah, end of §264]. Since lentils are customarily served to mourners, it has become customary to serve chickpeas, which are similar to lentils, at a sholom zachor.)

However, the young man remembered that one is not supposed to eat nuts on Rosh Hashanah, and certain poskim extend this to legumes in general. May one serve arbes at a sholom zachor taking place on Rosh Hashanah night?


כ' אלול תשע"ו

אמתלאות בדין בזכות לימוד התורה

איתא בגמרא (מכות י, א) ד"דברי תורה קולטים", ועד"ז איתא בספר חרדים (מצוות התשובה פ"ג) דעל ידי לימוד התורה ניצול האדם מיסורים.

איך בדיוק משמשים דברי תורה כמקלט? אולי יש להסביר הדברים כך:

מבואר בחובות הלבבות (שער התשובה פ"י, ע"פ פירוש 'פת לחם') שכשהאדם עושה תשובה כפי יכלתו הקב"ה "מרחיב אמתלאות" לאדם, להקטין חטא האדם. וי"ל שזהו מה שדברי קולטים ומצילים מן היסורים, שאפילו אם האדם ראוי לקבל עונש, בזכות לימוד התורה, כשנידון ע"ז בבית דין של מעלה, הקב"ה מוצא אמתלאות כדי לפטרו.

ענין זה קשור עם החודש הנוכחי, חודש אלול. ידוע דאלול הוא ר"ת של כמה פסוקים, כולל שלשה פסוקים המכוונים לשלשת העמודים שעליהם העולם עומד, והפסוק שכנגד תורה הוא "אנה לידו ושמתי לך" הכתוב אצל ערי מקלט, כי דברי תורה קולטים כמו עיר מקלט (לקו"ת להאריז"ל פרשת שופטים). זה מתאים מאד עם המבואר לעיל: בראש השנה עומדים בדין, וכשמקדימים לזה לימוד התורה בחודש אלול, "דברי תורה קולטים" שהקב"ה ימצא אמתלאות בדין כדי שכולנו נזכה לכתיבה וחתימה טובה.

כ' אלול תשע"ו

יוניאן סיטי, ניו ג'רזי,
ערב ראש השנה תשמ"ב

לאברך מסויים בשם ר' שלום אליהו צבי זילבער נולד בן למזל טוב ימים מועטים לפני ראש השנה. ראש השנה של אותה שנה חל בשבת, ולכן השלום זכר היה אמור להתקיים בליל ראש השנה. האברך ערך רשימה של מצרכים לקנות עבור המאורע: מזונות, פירות, שתיה, וכמובן - "ארבעס" (גרגרי חומוס).

(אחד הטעמים לעריכת שלום זכר הוא בכדי לנחם את התינוק על ששכח את התורה שלמד במעי אמו (דרישה, יו"ד סו"ס רס"ד). מכיון שעדשים הן מאכל אבלים, נתקבל המנהג לאכול ארבעס במסיבת השלום זכר שדומות לעדשים).

אמנם, נזכר האברך על המנהג שלא לאכול אגוזים בראש השנה, וישנם פוסקים שמוסיפים שהוא הדין לקטניות. האם מותר להגיש ארבעס במסיבת שלום זכר המתקיים בליל ראש השנה?